הסרעפת

הסרעפת, שריר גדול בצורת כיפה, נמצאת ממש מתחת לכלוב הצלעות והיא השחקנית הראשית במנגנון הנשימה שלנו.

במהלך שאיפה (הכנסת אוויר) הסרעפת מתכווצת ויורדת מטה כדי לאפשר כניסת אוויר לריאות. הצלעות מתרחבות לצדדים. הסרעפת דוחקת את איברי הבטן שמתחתיה ולכן נראה תנועה של הבטן קדימה.

בעת נשיפה (הוצאת אוויר) הסרעפת נרפית, עולה חזרה מעלה ואוויר יוצא מהריאות

הבטן חוזרת פנימה (אחרי שהתרחבה בזמן השאיפה).

הסרעפת מחוברת דרך רקמות חיבור לשרירי רצפת האגן, הממוקמים מתחת לאיברי האגן והבטן ותומכים בהם.

בעת שאיפה- שרירי רצפת האגן מתארכים מעט וקצת נרפים.

בעת נשיפה- שרירי רצפת האגן חוזרים למקומם. בנשיפה מאומצת- שרירי רצפת האגן מתכווצים ומתגייסים כדי לתמוך בלחץ התוך בטני.

לעיתים אנו משבשים את שיתוף הפעולה המדהים הזה, בין הסרעפת לרצפת האגן..

למשל כשאנו עוצרים נשימה בזמן מאמץ או כשנושמים שטחי מדי..

איך נוכל לעודד את השותפות בינהם?

בעת ביצוע מאמץ נוציא אוויר או נשמיע קול כדי לגייס יותר את שרירי רצפת האגן שלנו

כשנרצה לעודד הרפייה של רצפת האגן למשל בפעולות כגון הטלת שתן, התרוקנות מצואה או קיום יחסים נכוון את הכנסת האוויר לצלעות ולבטן (נשימה סרעפתית).

כשמבינים את הקשר בין הנשימה לרצפת האגן שלנו מתחילים לנשום קצת אחרת, להרגיש אחרת ולחזק את עצמנו מבפנים!